החלטה בתיק הע"ז 12113-04-10

1.         לפני בקשה מקדמית מטעם הנאשם אליהו חסן (להלן - המבקש) לביטול כתב האישום המתוקן שהגישה נגדו המאשימה (להלן - המשיבה) ביום 12.4.10 וזאת מחמת העדר סמכות מקומית, העדר עילה ובשל הגנה מן הצדק.

2.         למען שלמות התמונה יצויין, כי ביום 7.6.12 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו עתר ב"כ המבקש לחיוב המשיבה בהוצאות לאחר שזו לא השיבה לבקשה לביטול כתב אישום שמסר הנאשם. לטענת ב"כ הנאשם, הבקשה נמסרה לבא-כוחה הקודם של המשיבה ובעקבות החלפת באי-כוחה של המשיבה, לא הוגשה תגובה מטעם המשיבה לבקשה והמבקש ובא-כוחו התייצבו לחינם לדיון שנקבע בתיק.

3.         טענות המבקש בתמצית -

א.         העדר סמכות מקומית - על פי סעיף 6 א' לחוק סדר הדין הפלילי (להלן - החסד"פ), נקבע כי הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט אשר באזור שיפוטו נעברה העבירה, לכאורה, או נמצא מקום מגוריו של הנאשם.

ב.         העבירה מושא כתב האישום, ככל שנעברה, נעברה לכאורה בגן יבנה. מקום מגוריו של המבקש הינו במושב שדה עוזיהו הסמוך מאוד לגן יבנה. היישוב גן יבנה מצוי באזור שיפוטו של מחוז מרכז ועל כן הסמכות המקומית לדון בכתב אישום זה נתונה לאחד מבתי המשפט במחוז מרכז ולא לבית דין זה ועל כן יש לדחות או לבטל כתב אישום זה.

ג.          העדר עילה - אין כל עילה להגשת כתב האישום ומוטב היה  להסתפק באזהרתו של המבקש בלבד. מהותו של כתב האישום הינה העסקה של 3 עובדים זרים שלא כדין על ידי המבקש, אלא שהמבקש מסר בחקירתו כי כלל לא העסיק שניים מהם ובאשר לעובד השלישי, חוסם בזאר (להלן - חוסאם), היו בידיו אישורי עבודה והוא סיכם עימו כי ישלם לו את שכרו בכפוף להפקת חשבונית מס, אותה היה אמור חוסאם להנפיק למבקש באמצעות צד ג'. המבקש כלל לא ידע על צירופם של שני העובדים האחרים לעבודה עם חוסאם.

ד.         לאור האמור, עולה כי המבקש העסיק את חוסאם בלבד, אשר היה לו אישור עבודה כדין ולפיכך, אין כל עילה להגשת כתב האישום כנגדו.

ה.         הגנה מן הצדק - העבירה נעברה, לכאורה, בשנת 2005 ואילו כתב האישום הראשון הוגש על ידי המשיבה רק בחלוף שלוש שנים ממועד העבירה. ביום 19.11.08, חודשים מספר לאחר שהוגש כתב האישום, חזרה בה המשיבה מהאישום בשל הקושי בהבאת עדים וכתב האישום בוטל. ביום 12.4.10, בחלוף כשנה וחצי נוספות וכחצי שנה בלבד טרם ההתיישנות, הגישה המשיבה כתב אישום מתוקן. השיהוי בהגשת כתב האישום הראשון והשני עולה בגדר רשלנות הגורמת למבקש עיוות דין שלא בצדק.

4.         טענות המשיבה בתמצית -

א.         לעניין הסמכות המקומית - כתב האישום המתוקן הוגש בהתאם למקום מגוריו של המבקש. המבקש העלה טענה זו גם במסגרת כתב האישום המקורי שהוגש כנגדו וטענה זו נדחתה על ידי הנשיא שפיצר במסגרת החלטתו מיום 5.11.08.

ב.         לעניין העדר עילה - לא ברורה טענת המבקש לפיה די היה באזהרתו בלבד. מקום בו קיימת תשתית ראייתית לקיומה של העבירה, חובה על המאשימה לאכוף אותה בהתאם לסמכויות שמקנה לה הדין בקשר לאותה עבירה. לפני בית הדין לא מצויות, בשלב זה של הדיון, ראיות הצדדים ועל כן טענות הנאשם בעניין זה מקדימות את זמנן ומוטב שיטענו בשלב הראיות.

ג.          זאת ועוד, הנאשם הוא זה שבחר להישפט ויכול היה למנוע את הגשת כתב האישום באמצעות תשלום הקנס.

ד .         לעניין הגנה מן הצדק -  סעד מן הצדק מוענק רק במקרים חריגים וקיצוניים וזהו אינו המקרה שלפנינו . במסגרת התיק מושא בקשה זו , כתב האישום המקורי הוגש ביום 4.3.08, לאחר שהמבקש הגיש, ביום 11.6.08, בקשה להישפט. באותה תקופה ניתנו מספר החלטות בבתי הדין האזוריים לפיהן יש לבטל כתבי אישום שהוגשו בעקבות בקשה להישפט בגין קנס מנהלי, כאשר על הודעת הקנס לא היתה חתימה של המפקח.

ה.         בעקבות החלטות אלה, חזרה בה המאשימה מכתב האישום וזאת מתוך רצון לנקוט דין שווה בין נאשמים שלא העלו הטענה האמורה. בעקבות ערעורים שהוגשו לבית הדין הארצי ובעקבות הלכה שניתנה בבית המשפט העליון, בוטלו ההחלטות האמורות בדבר ביטול כתבי אישום בשל טענה לפגם בקנס המנהלי ועל כן, הוגש כתב האישום בשנית.  

ו.          כתב האישום המתוקן הוגש בטרם חלפה תקופת ההתיישנות ואין סיבה ממשית לביטולו.

ז.          יש לזכור כי עניינינו בבקשה להישפט וכי הנאשם רשאי, טרם מועד ההקראה, לבקש לחזור בו מבקשתו להישפט, לשלם את הקנס המקורי ללא ריבית פיגורים ולבקש לפרוס את הקנס. בדרך זו, לא יהיה הנאשם חשוף להליך הפלילי. דרך זו יש בה כדי לרפא כל שיהוי שנגרם לנאשם.

ח.         לעניין ההוצאות - משרדו של ב"כ המשיבה קיבל את הבקשה לביטול כתב האישום רק במעמד הדיון מיום 7.6.12. העתק הבקשה לא נמצא בתיק שהועבר לב"כ הנוכחי של המשיבה. טענות המבקש בדבר אובדן זמן יקר אינן מכבדות את מי שהוצא כנגדו צו הבאה במסגרת התיק מושא בקשה זו. מה גם שהמבקש ממחזר טענה מקדמית בדבר סמכות מקומית אשר הועלתה על ידו בעבר ונדחתה על ידי הנשיא שפיצר.

ט.         פסיקת הוצאות במסגרת הליך פלילי מוסדרת בסעיף 80 א' לחוק העונשין, הקובע תנאי סף לפסיקתן של הוצאות והוא זיכויו של הנאשם. בנסיבות שלעיל, לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לפסיקת הוצאות ועל כן אין מקום לפסוק הוצאות.

דיון והכרעה -